אין ספק שמדינה המתקדמת ביותר בתחום הכלכלה השיתופית היא סין.
סין היא מדינה מתקדמת מבחינה טכנולוגית אך מה שיוצר את הכדאיות של המודלים של הכלכלה השיתופית הוא גודל השוק הסיני.
חברות כמו ofo, או Mobik שהן חברות שיתוף אופניים סיניות החלו את דרכן בסין, ועכשיו הן שולטות בכל העולם עם מיליוני משתמשים.
הפלטפורמות בתחום הכלכלה השיתופית שרק הסינים חשבו עליהם
שיתוף ציוד ספורט
תמורת 2 יואן בלבד (0.30$) ניתן להשכיר כדורסל בסמוך לפארקים או מגרשים ייעודיים לכך בסין. כל מה שצריך זה טלפון נייד, לסרוק את הקוד, ולקבל את הכדורסל או ציוד הספורט המבוקש.
שיתוף מטריות
יורד גשם ושכחת מטריה? גם לזה הסינים מצאו פתרון, ישנן חברות לשיתוף מטריות שיספקו לך מטריה בעלות מינימאלית. בעיר סאנזאן לדוגמה ישנן כ 20,000 מטריות מפוזרות ברחבי העיר , שניתן לפתוח אותן רק באמצעות סריקת ברקוד מהנייד.
לאחרונה שמענו שהמיזם E Umbrella Sharing כשל והחברה איבדה כ- 300,000 מטריות.
שיתוף מטענים לטלפוניים ניידים
הבטרייה בטלפון הסלולארי עומד להסתיים, יש מקומות בסין שאתה לא צריך לחשוש מכך.
הסינים חשבו גם על זה. חברת Shenzhen Laidian מנהלת עמדות במקומות מרכזיים כמו קניונים, שדות תעופה, תחנות רכבת וכו'. במקומות אלו תמורת עמלה צנועה תוכל לשאול אחד מן המטענים שמתאימים למכשיר הנייד שלך. כל מה שצריך זה לסרוק קוד QR, להשתמש במטען ולהחזיר אותו לאחת העמדות המפוזרות בעיר.
מבדיקה שנערכה בעיר שנחאי מסתבר שהשימוש בעמדות הטעינה האלו עדיין נמוך.
בסין כמו בשאר העולם אנשים מכורים לסמארטפונים שלהם ולכן אין זה פלא שבסין כבר יש יותר מ- 10 סטראטאפים שהצליחו לגייס סכומי כסף למודלים דומים ליוזמה של חברת Laidian.
מספר המטענים שהסינים מחזיקים עומד על 1.7 מטענים לאדם. מחיר ממוצע למטען עומד על 14$ למטען. הביקוש למטענים לא מפסיק כי תמיד יהיה חסר למישהו מטען.
לא כולם שותפים לטרנד החדש, בעלי עסקים שונים בסין לא מוכנים להכניס את המטען השיתופי לחנות שלהם.
חלק מבעלי העסקים טוענים שהלקוחות לא אוהבים את התשלום החדש והם מרגישים מנוצלים.
ברשתות החברתיות עלתה השאלה אם המטענים האלו שואבים את נתוני הגלישה של המשתמשים. טענות נוספות היו בעניין איכות המטענים.
אחד הגולשים שאל איך מצפים ממני לסרוק קוד QR מהנייד כאשר אין לי סוללה .
שיתוף חדרי איפור
את מסתובבת בקניון או במקום ציבורי כל שהוא, את לפני פגישה ואת לא מרגישה מתוקתקת כפי שצריך.
מה עושים? – לסינים יש פתרון.
מיזם נוסף בתחום הכלכלה השיתופית שרק המוח הסיני יוכל לעלות על הדעת ולהוציא לפעול הינו מיזם שיתוף חללי האיפור.
בסין יש עשרות חדרי איפור הפזורים ברחבי הערים המרכזיות. השיטה כמו בשאר המיזמים בכלכלה השיתופית הסינית, סורקים QR קוד , נכנסים לתא קטן מאובזר במגוון עשיר של מוצרי קוסמטיקה ואיפור ומשלמים רק לפי משך השימוש במתקן.
האם הסינים יותר מאמינים בשיתוף בגלל המנטאליות הקומוניסטית? או שזה כך בגלל שהם יותר צנועים? או שאולי בגלל הטכנולוגיה המתקדמת?
קשה לומר מדוע הכלכלה השיתופית כל כך מצליחה בסין, ומספקת לכל העולם פתרונות יצירתיים.
אין ספק שצורת התשלומים בסין המתבצעת באמצעות סריקת קוד ובכך מייתרת את המוכרים מקלה על המשתמשים בשירותים השונים.
(השיטה הנפוצה בסין לתשלומים היא דרך סמרטפונים ולא כפי שנהוג במדינות אחרות שמשלמים בעקר דרך כרטיס אשראי).
כנראה שאין תשובה אחת, מה שבטוח גודלו ועצמתו של השוק הסיני יחד עם שילוב של טכנולוגיה מתקדמת מאפשרת לסינים להוביל בתחום זה.
